החלטה בתיק ע"ע 53888-12-12

בפני בקשת המשיבה 2 להורות על סילוק הערעור על הסף עקב הגשתו באיחור ומאידך, בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 15.11.12 (בתיק עב' 2657/06 השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר גזי מישל ומר אילן לוי), אשר הומצא למשרדו של ב"כ המבקשים ביום 22.11.12.

רקע כללי

1.         לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הוגשו תביעותיהם של 111 המבקשים שבכותרת כנגד המשיבות, לקבוע את זכאותם לתשלום מענק שנים עודפות בשל עבודתם אצל המשיבה 2.

המבקשים צברו זכויות בקרן פנסיית יסוד ובקרן פנסיה מקיפה במשיבה 1 (להלן: "מבטחים" ), מעבודתם במשיבה 2 (להלן: "תעש" ), ופרשו לקצבת זקנה ו/או לפנסיה מוקדמת, במימון מדינת ישראל, על בסיס הוראות תקנון קרן הפנסיה, כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח" ).

עד לחודש מרץ 1962 בוטחו כל עובדי המשיבה 3 (להלן: "משרד הביטחון" ) בקרן פנסיה יסוד בלבד.

ביום 15.11.66 נחתם הסכם בין מערכת הביטחון, ההסתדרות הכללית ומבטחים, לפיו החל מחודש אפריל 1962, באופן רטרואקטיבי, יעביר המעסיק לקרן נפרדת ומיוחדת כספים עבור ביטוח שארים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן עבור ביטוח נכות מלאה. הקרן המיוחדת הייתה באחריות המעסיק ובמימונו, ונוהלה בנפרד מקרן הפנסיה ומקרן היסוד.

בתאריך 11.8.88 נחתם הסכם קיבוצי כללי, בו נקבע כי שיעור התשלומים לקרנות הפנסיה יוגדל ב- 1.5% מהשכר. תעש, שלא ככל עובדי מערכת הביטחון, בחרה להצטרף לקרן פנסיה מקיפה.

אם כן, עד לחודש אוקטובר 1991 צברו המבקשים זכויות בקרן פנסיית יסוד של מבטחים, והחל מחודש נובמבר אותה שנה, צברו המבקשים זכויות בקרן פנסיה מקיפה.

בשנת 2001 פנה המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח" ) למבטחים וציין כי בהסכם משנת 1966 פעלה בניגוד לרישיון המבטח שניתן לה, וכי הפרשות העובדים אינן מתיישבות עם הוראות תקנה 19 לתקנות מס הכנסה.

בחודש יולי 2003 פנה המפקח למבטחים פעם נוספת, והודיע לה כי עליה לחדול מגביית פרמיית הביטוח לקרן המיוחדת ולפעול מול תעש ומשרד הביטחון להסדרת החוב בקרן המיוחדת. מבטחים פנתה למשרד הביטחון, ובמסגרת מחלוקת בין משרדי ממשלה, הועבר העניין ליועמ"ש. היועמ"ש החליט כי עובדי מערכת הביטחון מבוטחים במבטחים בקרן פנסיית יסוד.

2.         המבקשים הגישו תביעתם לבית הדין קמא לקבלת מענק שנים עודפות בגין צבירה של חודשי וותק. מבטחים טענה כי המבקשים היו מבוטחים בחלק מהתקופות בקרן יסוד, אשר אינה מקימה זכות לצבירת וותק לצורך מענק שנים עודפות. תעש גם היא טענה, כי לא קמה למבקשים זכות. המדינה טענה כי אין עילה כנגדה וכי העניין הובא בעבר בפני היועמ"ש, שקבע דאז כי עובדי מערכת הביטחון מבוטחים במבטחים, בקרן פנסיה יסוד.

3.         לאחר שניתח את הפסיקה בסוגיה זו, ובחן את קבוצות התובעים, לסוגיהם על יסוד התשתית הנורמטיבית המתייחסת לכל אחד מהם, והתשתית העובדתית הרלוונטית אליו, דחה בית הדין האזורי, את תביעותיהם של כלל המבקשים וקבע כי לא עומדת למי מהם זכות למענק שנים עודפות כנתבע על ידם.

4.         פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן, כאמור, ביום 15.11.12 והומצא למשרדו של ב"כ המבקשים ביום 22.11.12 (מזכירותו חתמה על אישור המסירה).

בשל טיפול בריאותי אותו עבר ב"כ המבקשים, כך לטענתו, לא נכח הוא במשרדו עד ליום 26.11.12, ועל כן האמין כי פסק הדין הומצא למשרדו רק באותו היום. בהסתמך על כך, ובלא שבדק הדברים, הגיש את הודעת הערעור לבית דין זה ביום 26.12.12.

5.         ביום 29.1.13 הגיש כאמור ב"כ תעש בקשה לסילוק על הסף וטען, בין היתר,  כי חלף המועד להגשת הערעור.

המבקשים הגיבו לבקשה וצירפו לה בקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

בקשתם זו הועברה לתגובת המשיבות.

תעש ומבטחים התנגדו לבקשת המבקשים, כאשר תעש עמדה על בקשתה למחיקת הערעור.

לא הוגשה תגובת המדינה למבוקש.